התיוג מסוכן 

ההצלחה בחינוך תלויה בעיקר ולדעתי רק במנהל ביה"ס שהוא מנהיג. כמובן שחשוב מאוד שבכל כיתה יהא מורה איכותי שישכיל למצוא דרכים כלים ורעיונות כדי לחנך ולעצב את תלמידינו להיות הטובים ביותר.

תפקידו העיקרי של מנהל שהוא מנהיג הוא לפתח להעצים את המורים, כדי שכל מורה יפתח כישוריו ויכולתו שלו -ריך המנהל לגרום למיצוי העוצמות הטמונות בכל מורה. חשוב לתת לכל מורה "במה" להפגנת כישוריו, הבמה משווקת את המורה מחד ומאידך מטפחת את המוטיבציה הרצון להצליח והאומץ להמשיך לנסות, להעיז ולהתמודד עם כל דילמה וכל רעיון חדשני.

מוסד חינוכי איתן ומצויין מוגדר כמוסד בו המנהל המנהיג מצויין, לכן צריך כל מנהל למצוא כל נתיב כדי להעצים מורים, לפתח בהם בטחון עצמי, דימוי עצמי חיובי, זקיפות קומה והמון חכמה והשכלה.

ראוי שהמנהל יתמודד היטב עם קשיים ודילמות מתוך ראיה חיובית והעיקר מתוך "אמונה", אמונה בעצמו ביכולתו, אמונה במורים ובכישוריהם, אמונה בהורים שהם נהדרים ואמונה רחבה ואמיתית בתלמידים, שהרי ההצלחה תלויה רק במנהל המאמין,

אם המנהיג "מאמין" הוא ישרה אמונה זו בכולם במורים בהורים ובילדים וכולם ינועו קדימה לרכישת הישגים מצויינים.

מנסיוני הרב במערכת החינוך למדתי כי אם עז רצוני להצליח ולהיות הטוב ביותר ניתן להצליח בכל, בתנאי שהאדם "רוצה" להצליח.

אחת הסכנות הנוראיות הגורמות לעיתים לכשלון נובע מ"תיוג" כאשר התיוג שלילי, היינו כאשר המנהל (שאינו מנהיג לדעתי) מבהיר לסובב אותו לפיקוח ולרשות כי קשה קשה מאד להצליח ולהביא התלמידים להישגים נאים וגבוהים מכיון ש:

ישנם מורים חלשים...

חלק מהתלמידים חלשים מאוד...

המורים אינם ברמה...

הסביבה אינה מרשימה...

ראשי הרשות - העיריה המועצה אינה מתפקדת כראוי...

במוסד שלי התקציב דל ולכן אי אפשר לבנות איכויות...

ויש סיבות נוספות ורעיונות אחרים הגורמים ל"תיוג" שלילי - המעגן את המנהל בתפיסת עולם שעם בעיות כאלה אין סיכוי להצליח, היינו המנהל מצא סיבות לקעקע את האמונה שבו שניתן להצליח, תיוגים מסוג זה גורמים רק ואך ורק לכשלון.

כאשר מנהל שהוא מנהיג בודק המורים ההורים התלמידים הרשות והסביבה, ואומר לעצמו ולכל הסביבה, זאת המציאות ואני אצליח להגיע לרום הפסגה, כאשר הוא חדור באמונה שבכל מציאות הוא מאמין שניתן ואפשר להתמודד עם כל קושי לנצח ולהצליח תמיד הוא אכן יממש אמונה זאת.

מדוע התיוג מסוכן? בהיותי מפקח - החלפתי אזורי פיקוח מדי 3-5 שנים. בחפיפה שלי לכל תפקיד - הדרכה ופיקוח, ביקשתי רק לדעת תחומים כלליים, ביקשתי לא לספר לא לתאר לא לתייג לי איכותם של המנהלים והמורים (פרט למורים או מנהלים שהיו בשלבי פיטורין), באשר האמנתי כמדרך וכמפקח שכל ההישגים של מוסדות החינוך, שהפיכתם של מנהלים למנהיגים, שפיתוח המורים לאיכויות מדהימות תלויות בי כמדריך וכמפקח. האמנתי בעצמי ביכולתי שידרתי אמונה חיובית ערכית זו לכולם העיקר לא לתייג הבעיות שלא ניתן לפותרן.

אפשר וניתן להתגבר על כל בעיה אנושית, הכל תלוי במובילים במנהיגים כאשר סיפרו לי על מנהל שהוא ככה ככה, בינוני, היה לי קשה מאוד לשנות מבחינה פסיכולוגית דעה זו. קל יותר חשוב מאוד להאמין באנשים שהינך ממונה עליהם להשרות אמונה בהצלחה וליישם הלכה למעשה מילת המפתח בהצלחה "האחריות"

כאשר אני נושא על גבי האחריות אני תמיד מנצח.

מחקרים רבים מתארים מורים מתחלפים המבהירים "לחדשים" חוות דעתם "תיוג" על תלמידים מסויימים שהם טובים מאד... חלשים מאוד..., כאשר פעמים רבות מתברר שהמורה הקודם טעה לוקח זמן רב עד שהמורה, המנהל, או המפקח משנים דעתם לאחר ה"תיוג" שהועבר אליהם.

נמצא במחקרים רבים כי מורה האוהב תלמידיו מתייחס אליהם באהדה בחדוה באושר הם כולם יצליחו כל אחד ברמתו וביכולתו נמצא שאם מורה אוהב חלק מתלמידיו וחלק ממש ממש לא, הרי כאשר מרימים התלמידים אצבעותיהם למתן תשובות הרי המורה מתקרב 2 מטרים קרוב יותר ל"אהובים" כדי לקבל תשובתם, לאלה שאינו "אוהב" המורה לא זז - לא נע ממקומו.

התנהגותינו, התיחסותינו, תגובותינו, תלויות לעיתים בתיוג שלנו או של חברינו, חשוב שכל מנהיג הממונה על עובדים או תלמידים, ילמד להכיר מונהגיו בדרכו שלו, יפעיל כל חכמתו כדי ללמוד כל אדם וכל תלמיד, ללא ללא תיוג מאחרים.

לדעתי "התיוג" ללא סיבה מסויימת עקרונות, גובל בלשון הרע, לעיתים אנו חוטאים ב"הערכת" אנשים היינו בתיוג ואין בזאת חכמה, גם אם התיוג הוא על אנשים שאין לנו קשר ישיר עמם, אך כאשר לפתע אנו נתקלים בהם אנו ניזונים מהתיוג והחלטותינו לגבי האדם נובעות מתיוג זה וזה ממש מסוכן. כאשר מורים דנים על הישגיהם ותכונותיהם של תלמידים באסיפת מורים אסיפת מורים כיתתית, יש חכמה דווקא להביע דעה על כל תלמיד, לשמוע דעתם של כל המורים על כל תלמיד, מגן הילדים ועד לאקדמיה דיונים מסוג זה הם לרוב פוריים איכותיים וחשובים, באשר "פתאום" מתגלה שיש פערים נוראיים בחוות דעת המורים על התלמידים היתכן? יכול להיות שתלמיד יקבל ציון שלילי ואצל מורה אחר הערכה חיוביות - 10 - דיון מסוג זה פורה ורציני, באשר פתאום מתברר שהשליליים נובעים מעימותים של מורים עם תלמידים, או ממורים שאינם נושאים על גבם "אחריות".

בהיותי מורה צעיר לימדתי בישיבה תיכונית בשעות אחה"צ והערב ביולוגיה פיסיקה כימיה.

בישיבת מורים עם הרמי"ם -המחנכים... בדיון שערכנו על התלמידים בכתה י"א, היינו תלמידים בני 17, התברר שתלמיד שקיבל ממני בשלושת המקצועות שלימדתי בין 9 ל- 10 קיבל מהמחנך וממורה נוסף 4-5, כמורה צעיר - לא ויתרתי הבעתי את דעתי הקשה על הערכתם המוזרה, שהרי התלמיד איכותי חכם ומצטיין שאלתי:

איך יתכן שאצלכם הוא שלילי ביותר?

השיבו לי 2 ה"מלמדים" התלמיד עומד ברוב זמן השיעור, אינו נענה לבקשותינו לשבת ועל כן אנו בעימותים עימו כל הזמן, זכורני כי הבעתי כעסי כאשר עליהם לתת לו ציון 4 בעמידה ולא בהבנת הלמידה.

מתברר שהתלמיד סובל מבעיות ישיבה והמה לא העלו בדעתם כי זו הסיבה, אגב, אצלי בשיעורי, היה מקום מושבו של תלמיד נפלא זה בסוף הטור וברוב השיעור אכן עמד, דיבר, השיב התייחס לכל נושא בחכמה ובתבונה אך בעמידה ובתנועה, הבהרתי למורים ותיקים אלה על האיכות והמצויינות של תלמידינו במשך מאות השנים, שנבעה בעיקרה מלימוד, אף לימוד בחברותות המבוסס על עמידה, תנועה, דיבור בקול, במוסיקה.

חשוב שנדע כולנו כי הלימוד בישיבה מאז ותמיד הביא הלומדים למצויינות בעיקר בזכות הדרך המתודה הנלמדת בישיבות המבוססת בעיקרה על לימוד בחברותות ובתנועה, ראוי להבהיר לכולנו כי התנועה של אברי גופנו כולל דיבור בקול מגביר את זרימת הדם בגופנו, תופעה הגורמת להזרמת חמצן מרובה יותר למוח הנעשה פורה ואיכותי יותר.

הבה נלמד כולנו מתודות חשובות ועקרוניות הגורמות להצלחה, נחדיר לתוכנו כי האמונה בהצלחה היא התשתית החשובה ביותר להצטיינות ולהצלחה, ורק רק רק לא להסתמך על תיוג מושג כל כך מסוכן ושלילי בהתקדמותנו ובהעפלה על כל הר ולהגיע לכל פסגה.